Our Blog Posts

בזמן שאני מכינה תיק ביה"ס לתבלי בן ה-7, אני חושבת מה הסיכוי שאני יוצאת הלילה ללידת בית בדיוק ביום החשוב לו, ה- 1.9 ? באותו היום בערב אני מקבלת טלפון מדנה: "דינה יורדים לי המים"... תבל הקטן שומע את השיחה ומתחיל לבכות. הוא נעצב שכנראה לא אקח אותו לכיתה בשנת לימודים חדשה. בכל זאת זה כיתה ב'.  כן כן, זה בדיוק מה שקרה...מה הסיכוי? ומה הסיכוי שאספיק לחזור לפני שהוא יוצא? אני מחליטה לא להבטיח לו, כדי שלא יתאכזב. אומרת שאביא תמונה של פיצקי (שם הבטן של התינוק) חמוד חמוד. אבל תבלי כבר לא ממש רוצה להיות מיילד כמו פעם... אני שוכבת על ידו עד שהוא נרגע ונרדם. קמה ומורידה ציוד ללידת בית לאוטו, אני ברגשות מעורבים. אלה הרגעים בהם אני מבינה כמה מורכבת רגשית העבודה שלנו, כמה אנחנו מקריבות. המשפט שהיקום מסדר הכל במקומו- אני תמיד אומרת אותו לעצמי, וגם הפעם.  לידה עם ירידת מים צריכה להתקדם בבית עד הבוקר, כדי שלא נצטרך לעבור לפי הנוהל לבית החולים לקבל אנטיביוטיקה. ברגעים שנראה שלידה נעצרת, אני מציעה הומאופתיה ושלושתינו עושים תרגילי ספינינג בייביז, ומרגיש לי שפיצקי מתמקם בפנים מחדש. מדהים! אני חושבת. פתאום דנה מסתכלת לי בעיניים ואומרת: "דינה אני חושבת שאני לא מסוגלת לעשות את זה", ואני מבינה שהיא עושה את זה ממש בקרוב. אנחנו יורדים למטה, שניהם נכנסים לבריכת לידה מחובקים, נושמים. ותוך חצי שעה פיצקי מגיח ישר אל ידיהם של הוריו האוהבים. השעה סביב שלוש בלילה, כולם מאושרים, ואני מאושרת כפליים. אני מגיעה הביתה בשבע להעיר את תבלי, והוא מחייך אלי חיוך הקסם הענק שלו: "אמא את חזרת, את איתי!".

חיכינו לתינוק הזה כל כך הרבה זמן... הקטן המופלא שלנו הגיע בשבוע 41 + 4, אחרי מסע לידה ארוך ומלא תפניות. ביום שישי לפנות בוקר התעוררתי עם צירים קלים, היום וכבר עברתי את שבוע 41 החלטנו לגשת לבית החולים למעקב. במהלך הביקורת היו האטות במוניטור העוברי, הרופאה ביקשה שנישאר לזירוז לידה ואף העלתה את האופציה של ניתוח קיסרי כאופציה שכרגע עומדת על השולחן. ההתלבטות הייתה קשה, המוניטורים הנוספים שעשינו היו תקינים, מאוד רצינו לחזור הביתה ולתוכניות הלידה המקוריות שלנו מצד שני אי אפשר התעלם מהמוניטור שלא היה תקין ושסביר שמעיד על בעיה. לאחר התייעצויות עם הדולה החלטנו להשאר ללילה השגחה ולקבל החלטות בבוקר בהתאם למוניטורים שיהיו לאורך הלילה. בשבת בבוקר, לאחר לילה של מוניטורים תקינים ביקשנו להשתחרר במטרה להמשיך צירים בבית כמו שתרגלנו ולחזור לחדר הלידה במצב לידה. את יום השבת העברנו עם כדור הבוטן, הפיזיו, הכריות, השמנים, המגע, ההרפיות וכל הטוב שלמדנו בקורס ההכנה ללידה. אפילו זכינו במוצ"ש לשעתיים טיפול במים בבריכה עם דינה (שליוותה אותנו צמוד במהלך הלידה בתור דולה), בן זוגי הכין לנו סל פיקניק לבריכה ובין לבין השחרורים וקבלת הצירים בציפה רפייה בבריכה גם נשנשנו אבטיח ומיני פינוקים. חזרנו הביתה מהבריכה כאשר תדירות הצירים עלתה ודינה כבר נשארת איתנו ואני צפה לי בין ציר לציר, מנסה לשמור כוחות כמה שניתן. מגיע בוקר יום ראשון, אני עדיין לטנטית, אנחנו מחליטים לעבור להמשיך בבית החולים. בניגוד למצבי יומיים קודם, הפעם אני עם פתיחה של 4 ס"מ!!!!!, מחיקה 90%, צוואר רך ואמצעי... איזו התקדמות, גל של אופטימיות שוטף אותנו והכל עבודת יד שלי. נכנסנו לחדר לידה, זמן קצר לאחר שהתמקמנו בחדר דפוס ההאטות הפך נוכח בצורה שלא מאפשרת להמשיך את הלידה כפי שתכננו. העברנו את ניהול הלידה לידי הצוות המצויין של בית החולים. עברנו ללידה רפואית, עם הרבה קבלה שזה חלק מהמבוך הלא צפוי של מסע הלידה, וחלק ממנו הוא גם לקבל החלטות מודעות כהורים שדואגים לשלום התינוק שלהם. הרגשנו שהצוות מנהל את המצב ברגישות ומקצועיות כשהמטרה כרגע היא לסיים את הלידה בצורה ואגינלית ובבריאות מלאה לי ולתינוק. בהמצלת הדולה שלנו קודם להתערבויות לקחתי אפידורל מתוך הבנה כי לא אוכל להיות יותר תנועתית כאשר הניטור של התינוק חייב להיות מדוייק כשאני סטטית. אחרי כ8 שעות שבהן הצלחתי לישון לסירוגין אחרי שלושה ימים ללא שינה, הרופאים שוחחו עימנו כי המוניטור לא תקין, משהו מפריע לתינוק, יתכן ולחץ כלשהו על חבל הטבור במהלך הצירים ושהסיכוי להמשיך ללידה ואגינלית פוחתת משמעותית ועלול להגביר את סיכון לחיי התינוק שלנו. כחלק מהמבוך לקחנו החלטה מודעת והלכנו לניתוח קיסרי. אז אחרי כל הדרמה... יצא הפלא הזה לעולם והלב לא מפסיק להתרחב 🥰 דינה רבינוביץ, מדריכת ההיפנוברטינג שלנו והדולה שלנו, לך אנו רוצים להוכיר תודה, על הקורס המעשיר שעזר לנו בכל שלבי המסע הזה הן ברמה הפיזית והן הרגשית. היכולת לנשום, להעזר בהרפיות ובחשיבה חיובית והמנטרה "הדבר הטוב הבא" ליוו אותנו לא מעט... על הליווי הצמוד שלך כדולה שלנו, על החיזוק, התמיכה, הייעוץ, הליווי והתמיכה בהתחלת הנקה אחרי ניתוח קיסרי והפרדה מהתינוק בשל צהבת על רקע סוג דם, יוווו כמה שזה היה קשוח!!!! עצם הנוכחות שלך איתנו עשתה את ההבדל כך שיצאנו עם חווית לידה טובה ומעצימה, וזה די מדהים בפני עצמו בהתחשב במה שעברנו, זכינו!

סיפור הלידה של נגה (יעל וסתיו) 1.8.23  ההריון שלי עם נגה (הריון ראשון) עבר בצורה נינוחה, נעימה ומחוברת. בן זוגי ואני עשינו קורס הכנה לללידה אצל דינה רבינוביץ, בחרנו דולה שתלווה אותנו בלידה, קראתי ספרי הכנה ללידה, תרגלתי יוגה ועוד. למדתי וקראתי הרבה על לידה פעילה וטבעית ורציתי מאוד לנסות להעניק את החוויה הזאת לעצמי, תוך חיבור ללידה כתהליך טבעי ואמונה שהגוף שלי יודע ללדת. למרות כל ההכנות, וההבנה לאורך ההריון שהלידה היא אירוע לא צפוי עם הרבה תפניות, כשירדו לי המים בשבוע 36+1 הייתי מאוד מופתעת ואפילו מבוהלת. בזכות ההכנות שעשינו, בן הזוג ואני הצלחנו לא להיכנס יותר מידי ללחץ ובחרנו לנסוע ללניאדו, שם היינו בסיור מספר ימים לפני כן, וכי ידענו שהגישה שם סבלנית כלפי ירידת מים וזירוזים. ארזנו תיק לבית חולים (כי עוד לא היה 😊) ונסענו. את הימים שלאחר מכן העברנו בעיקר בהכנות נפשיות לכך שעוד רגע תהיה לנו תינוקת קטנה ושהלידה שכל כך התכוננו אליה מתקרבת. הגישה בבית החולים היתה סבלנית ורק כ-60 שעות לאחר שהגענו התחילו להמליץ ברצינות על זירוז בציטוטק. היות וראינו שהמדדים של הקטנה טובים, ובזכות הידע שצברנו, העזנו להחליט לחכות עוד קצת ולתת לה להיות מוכנה לצאת בזמנה. בבוקר שלאחר מכן, בשל חשש למים מקוניאליים, כבר נכנסנו לחדר לידה עם זירוז של פיטוצין. הלידה עצמה היתה מסע ארוך, של 28 שעות מרגע הכניסה לחדר לידה. מלאה בשערים רגשיים, מנטליים ופיזיים. את חלקה הראשון העברנו תוך היעזרות רבה בתנועתיות ובתנוחות שלמדנו בקורס, לצד הקשבה להרפיות שדינה שלחה שלנו, ותוך השריית אווירה של התרגשות וציפייה. שמנו מוסיקה, רקדנו דרך הצירים והשתדלנו לנוח לקראת החלקים האינטנסיביים שעתידים לבוא. לאט לאט הצירים התחזקו וכך גם ההתמודדות נהייתה מאתגרת יותר. לאחר כ12 שעות בחדר לידה הצטרפה אלינו הדולה ועזרה ברגישות ודיוק גדול להעביר את הצירים. בשלב הזה כבר איבדתי תחושת זמן, אבל לאחר שעות רבות של התמודדות עם הצירים שהולכים ומתחזקים ועייפות גדולה של הגוף החלטתי לקחת גז צחוק. ההחלטה היתה טובה ומשחררת והגיעה ברגע הנכון. אחרי שהכאב התגבר גם על גז הצחוק והגוף כבר היה סחוט, החלטתי לבקש גם אפידורל. למרות שרציתי לידה טבעית, ההחלטה הרגישה לי טובה ונכונה, כי הייתי קשובה לעצמי, לתינוקת ועם חמלה כלפי עצמי. האפידורל איפשר לי מנוחה של כמה שעות שלאחריה הגיעה שלב היציאה של נגה, שהיה קשה ומאתגר אך גם מאוד פעיל ומרגש. בסיום מעל שעה של שינוי תנוחות, דחיפות, הרפיות והרבה כוח רצון, נגה שלנו הגיחה לעולם. לצד העייפות הגדולה היינו באדרנלין מטורף. הלידה היא כנראה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי מהרבה בחינות, אבל היכולת לעבור אותה בצורה חיובית ומלאה בבחירה, השאירה חוויה עוצמתית, מרגשת ובלתי נשכחת. בדיעבד אני יכולה להגיד על ההכנות שעשיתי, שגם אם בפועל הלידה שלי היתה עם התערבויות רפואיות, עצם הידיעה שיש לי בחירה בכל שלב, שאני סומכת על הגוף שלי ועל טבע הלידה, וההחזקה בגישה חיובית ובכלים שאספתי, כל אלו חיזקו אותי מאוד והפכו את חוויית הלידה לחוויה המדהימה שהיתה.

לפני הלידה הראשונה שלנו עשינו את קורס ההכנה ללידה של פשוט ללדת. זו הייתה הכנה מצויינת עבורנו וחווינו לידה טובה ולכן לקראת הלידה השנייה שלנו ביקשנו מדינה (שליוותה אותנו גם בלידה הקודמת) להכין אותנו בכמה מפגשי רענון לקראת הלידה הקרבה. מרגע שהתחלנו סמכתי על דינה לחלוטין, ידעתי שאני בידיים טובות ויכולתי לשחרר ולהרגיש מיד בנוח. במפגש האחרון לפני הלידה, בתחילת שבוע 38, דינה עשתה לי טיפול במים שהיה מרגיע, נפלא ולתחושתי קידם מאוד את המוכנות שלי ללידה. שבוע 38+6, הרגשתי לאורך כל היום גלים כמו כאבי מחזור. הנחתי שהלידה תתפתח בלילה אבל היו בזמן הזה רק כמה צירים בודדים שמנעו ממני לישון. שבוע 39+0, שישי בבוקר, התעוררתי סביב 6:00 לצירים סדירים שהיו עדיין חלשים יחסית. עדכנתי את דינה ב-6:30 והתחלתי לתזמן. בעלי ארגן את הבן הגדול לגן ואחרי שהוא הלך הצירים התחזקו והיו צפופים יותר אבל עדיין נסבלים. חשבתי שיהיה נחמד אם עד שהגדול יסיים את הגן כבר ייוולד לו אח אבל לא באמת האמנתי שמצב כזה יכול לקרות (בכל זאת, יום שישי והגן מסתיים ב-12...). עדכנתי את דינה סביב 8:30 במצב והיא יצאה אלינו. הידיעה שהיא מגיעה להיות איתנו בבית בזמן הצירים הרגיעה ועזרה מאוד. העברנו את הצירים על כדור פיזיו כשעמית מעסה לי את הגב. ב-9:10 בערך דינה הגיעה, נכנסה מיד לעמדת המעסה של הגב התחתון, עמעמה את האורות, דאגה שאשתה ושיהיה לי נוח ושאחשוב מחשבות טובות ונעימות. אחרי שעה בערך היא הציעה שנאפה עוגת יום הולדת לכבוד התינוק, התחלנו להוציא את המצרכים ובמקביל הצירים הפכו ליותר חזקים ואינטנסיבים ולכן ויתרנו על העוגה והתקבלה ההחלטה לצאת לבית החולים. הנסיעה הייתה מאתגרת ואיזה מזל שיכולתי להישען על דינה בדרך בזמן שעמית נהג... נכנסנו לבני ציון בערך ב-10:40. אני לא זוכרת בדיוק את מה שקרה שם אבל הרגשתי שיש מלא אנשים סביבי. ניסו להשכיב אותי על אלונקה בדרך לחדר לידה ולא הסכמתי, הרגשתי שיהיה לי נוח יותר במצב כריעה ושאם אשכב זה יכאב מדי. הגענו לחדר ועדיין הייתה התקהלות סביבי עם מלא שאלות על מסמכים ופרטים ועדכונים על ההיריון בזמן שעמית עם כל הניירת טרם הגיע היות וחיפש חנייה. ואני.... בכלל לא במצב לענות. ביקשתי שיניחו לי ואני זוכרת שדינה גם ניסתה להרחיק קצת את כל האחיות ושיתנו לי מרחב. אני זוכרת שהכניסו לי מחט לעירוי בכוח וזה כאב אבל לא הייתי במצב של להתנגד... הראש שלי היה במקום אחר. הייתי בסוג של עמידת שש על המיטה והחזקתי את המשענת שלה ובכל ציר השמעתי כל מיני קולות. דינה ניסתה לעזור לי למקד את הקולות עם הנשימה אבל לא יכולתי להקשיב, הרגשתי שהקולות שאני משמיעה עוזרים לי להתרכז קצת פחות בכאב. באיזשהו שלב נרטבתי בבת אחת מזרם מים חזק. זה ריגש אותי כי בלידה הקודמת לא הרגשתי את ירידת המים והפעם הרגשתי ירידת מים ממש כמו בסרטים... היו עוד כמה צירים חזקים וכואבים והרגשתי שאני ממש מתעייפת אבל הגיע איתם גם לחץ חזק בטוסיק וידעתי שזה אומר שהלידה מתקרבת. תהיתי כמה כואב זה עוד הולך להיות ואז הגיע השלב של טבעת אש והיה לי ברור שהתינוקי ממש אוטוטו בחוץ ועדיין הרגשתי חוסר אונים ושאני חייבת לעצור כי זה יותר מדי אבל באותה עת אני לא מסוגלת אלא להתמסר. לא הרגשתי בכלל צורך לדחוף, להפך – הרגשתי שאין טעם כי יש שם משהו גדול מדי שלחיצה לא תצליח להוציא ושזה רק יכאיב לי יותר. אני חושבת שהתנוחה הזו של חצי עמידה אפשרה לתינוק שלי פשוט להחליק למטה... הרגשתי אותו יורד ותוך כדי פשוט נשמתי ודינה עודדה אותי ואחרי רגע הוא כבר היה בחוץ. הוא נולד ב-10:54, כך שכל הטירוף הזה בחדר הלידה לקח פחות מרבע שעה... ולבן הגדול שלי באמת נולד אח לפני שהסתיים הגן. הגענו ללדת בבני ציון בעקבות ההמלצה של דינה על חדרים חדשים ומפנקים. את האמבטיה החדישה לא הספקתי לנצל בכלל, אבל הרגעים שאחרי הלידה, בחדר מרווח ומול נוף מהמם, היו מושלמים. הנקתי ונחתי ובעיקר לא האמנתי שהלידה עברה כל כך מהר. דינה עזרה לי להתקלח כבר בחדר הלידה והרגשתי שאני על ענן... בימים שאחרי הלידה דינה הגיעה לבקר וכמו בלידה הקודמת ממש הצילה לנו את ההנקה ועזרה לנו לבסס את החיבור. הייתה חוויית לידה עוצמתית ומדהימה והבחירה בדינה שוב ובטכניקות של פשוט ללדת היו הדבר הכי טוב שיכולנו לתת לעצמנו  

הלידה הזאת הייתה קשה, ארוכה, כואבת, וגם יפה, קסומה, ומלמדת   אמ;לק: לידה ראשונה, ארוכה, בשני חלקים מתאגרים, שונים מאוד, אך משלימים ומתכנסים לרגע אחד של קסם. לידה שלימדה אותי שללידה הקצב משלה, שלא להכל יש הסבר, שתוכניות לא תמיד מתממשות, ובעיקר כמה כוח יש בי אבל גם מה הם גבולות היכולת שלי.   קצת רקע: משבוע 38 אני בחופש מעבודה, קוראת סיפורי לידה, מקננת מסדרת את הבית, מסיימת לקרוא את לידה פעילה, עושה תרגילי מתיחות הכנה ללידה, תרגולי הרפיה ונשימות ובעיקר מרגישה שכל רגע זה מתחיל. בשבוע 39 מדי פעם מרגישה גלים של כאבי מחזור באמצע הלילה ומתרגשת שמשהו מתקרב. מספר שבועות שלפני הלידה אני ואיתן (בעלי) הלכנו לקורס הכנה ללידה אצל דינה רבינוביץ. קורס מדהים, לימד אותנו כל כך הרבה והכין אותנו הכי שאפשר ללידה, לצמתים שנפגוש לאורך המסע ולהחלטות שנצטרך לקבל, ולימים אחריה. מה שמצחיק זה שאיתן בהתחלה ממש לא היה בקטע של לשבת בקבוצה בשישי בבוקר ולדבר על לידה... אבל בסוף ממש שמח שעשינו את זה ואמר "אני לא מאמין איך זה הגיוני להגיע ללידה מבלי לעשות קורס כזה". את דינה שהעבירה את הקורס, לקחנו כדולה ללידה, אחת ההחלטות הכי טובות שעשינו.   תחילת צירים: שבוע 40, יום חמישי בבוקר, מתעוררת ב-4 בבוקר עם תחושה של כאב מתמשך אבל נסבל בגב תחתון ובטן תחתונה שמתגבר בגלים והולך בקצבים לא סדירים. כל היום עובר עם צירים ממש נסבלים והפקק הרירי משתחרר בטיפטופים. לגמרי ברור שהלילה הבא יהיה שונה. אזור 22:00 המרווחים בין הצירים מתקצרים לכדי 5 דקות וב-2 בלילה כבר ברווח של 2-3 דקות כאשר אני מרגישה צורך בתמיכה על מנת להתמודד עם הגלים. מבינים שזה הזמן לקרוא לדינה, הדולה האגדית שלנו. (קצת מחשבות בצד) לא מבינה בכלל איך אפשר להתכונן ללידה בלי קורס כמו שעברנו עם דינה. מעבר לתכנים הטכניים והרפואיים של הלידה, עשינו הרבה הכנה רגשית, עבדנו על פחדים, על הדרכים בהן הבן זוג יכול לעזור בלידה, התמודדות עם תסריטי הלידה השונים והיכולת להתסגל לכל תפנית שתהיה בלידה, ואפילו הכנה ממש מקיפה להנקה. בלי קשר לקורס השתתפתי בשני מפגשי מעגלי נשים שדינה עורכת בסטודיו שלה פתוח לכל מי שמעוניינת להגיע, בנוכחות של מיילדות בית, יועצת הנקה ודולות בצפון. כחלק מהליווי לידה הכרנו גם את הדולה המגבה של דינה, שיראל המקסימה, שנכחה במפגש בבית אצלנו מה שנתן תחושה שגם אם במקרה דינה בדיוק תהיה בלידה אחרת אנחנו נהיה בידיים טובות. כחלק מהליווי, דינה עושה גם טיפול במים לשפר את האיזון של התינוקת באגן, שהיה מדהים וממש עשה תחושה שהתפנה לקטנה מקום לזוז בבטן ושאפשר לה להתבסס באגן (ממש הצלחתי לנשום טוב יותר אחרי שעשינו את המפגש הזה, היה לי קוצר נשימה עד אז). כל כך הרבה פחדים היו בי לקראת הלידה הזאת, וכל המעטפת הזאת של דינה והמעגלי נשים, פשוט הביאו אותי למצב של נחת בשבועיים שלפני הלידה. פשוט חיכיתי בתחושה מלאה של מוכנות נפשית ופיזית והצלחתי לשים את רוב הפחדים בצד. אז חוזרים לסיפור, דינה מגיעה בדיוק בזמן (באמצע הלילה) שכבר דרוש פה אקסטרה גיבוי להתמודד עם הצירים שמתחילים להיות ממש אינטנסיבים וכואבים.   אז... לידת בית 🏠? בשונה מכל מה שהיה בתכנון בראש במהלך ההריון, כבר במהלך הקורס ההכנה ללידה ובמעגלי נשים, התבשלה אצלי בפנים התחושה שלידת בית היא לגמרי אפשרות עבורנו ואפילו התחיל להיות לי קוסם הרעיון הזה של פשוט להישאר בבית בסביבה הנוחה והמוכרות ולהתמודד בתוך בריכה חמימה בסלון עם כל גל שיבוא מוקפת באנשים שבחרתי שרק רוצים בטובתי. במעגל הנשים יצרתי קשר עם מיילדת בשם הדר שיין  ועשיתי איתה הכנה כך שאם בזמן הלידה זה ירגיש נכון להישאר בבית, היא תוכל ללוות אותי ללידת בית. וזמן קצר אחרי שדינה הגיעה והצירים התגברו להם בקצב ובאינטנסיביות, קיבלנו את ההחלטה להישאר בבית. איתן, בעלי האהוב התחיל לנפח בריכה בזמן שהתמודדתי עם הגלים. ישובה על כדור פיזיו ונשנענת על השולחן בזמן שדינה או איתן עושים עיסוי ועוזרים לעשות תנועות אגן. היינו גם במקלחת, בעמידת שש, ומה לא... אך כמובן שהכי נעים ועוזר היה להיכנס לבריכה החמימה באמצע הסלון (כמה שבועות לפני זה, זה היה נראה לי מדע בדיוני, שאני אעשה כזה דבר, אבל זה ממש הרגיש הדבר הנכון). 5 בבוקר, הדר מגיעה, סיכמנו שהדר תבדוק פתיחה אך בלי לספר לי מה היא כדי למנוע לחצים סביב הסטטוס במספרים ולאפשר להתמקד בהתמודדות עם כל גל שמגיע והתינוקת שכל גל כזה מקדם שאפגוש. וככה העברתי כמה שעות טובות בבריכה עם צירים כואבים מאוד וכאלה שפחות, קולות נמוכים של נשימה ומנוחה קצרה כשפתאום היה איזה רווח של חסד בין הגלים כדי לנוח, מעברים למקלחת וחזרה לבריכה, רגעים של לוחץ לי בטוסיק כאילו יש לי קקי והנה זה תכף קורה, המון חיזוקים ותנועות שדינה והדר עזרו לעשות במים, כמעט שעה במים ביחד עם איתן שעוזר לי בזמן הציר ושימש כמשענת לנוח בין לבין, תחושות של עוד רגע אני יולדת ופוגשת את הקטנה שגידלתי בבטן כל כך הרבה זמן, ורגעים של יאוש שזה יקח עוד שנים, ואיך אני שורדת עוד גל כזה, תרגילי ספיניג בייביס תוך כדי צירים שבתקווה יקדמו עיניינים, מים שפקעו בבריכה, ומוניטורים מושלמים של הקטנה בבטן שהדר דאגה לעשות בזמנים הנכונים שהרגיעו שהכל איתה טוב. היה גם איזה פרץ פתאומי של רוח מלחמה שנכנסה בי שנתנה אנרגיה מחודשת להמשיך להתמודד עם הכאב שהעברתי במקלחת, והוציא ממני את כל הקללות האפשרויות שהיו קיימות לי במוח בכל פעם שהגיע ציר. בקיצור מבוך ארוך ומגוון של תחושות, פחדים, שמחות, תקוות, יאוש וגם אושר על כל המעטפת המדהימה של דינה הדר ואיתן אהובי שהיו שם כל רגע. וקחו לכן לטיפ אגדי של דינה: להצמיד קרש חיתוך לגב תחתון וללחוץ חזק בזמן ציר עושה ניסים.   ואז הגענו לקצה.. שלי לפחות: אז ה"כמה שעות" התארכו להן לכמעט 12 שעות של התמודדות. לקראת 3 אחהצ של יום שישי (צירים התחילו ב4 בוקר של יום חמישי) התחלתי ממש ממש להתייאש, והרגשתי שאני לא מסוגלת יותר להמשיך ככה ורק רוצה שיפסיק הכאב, מה שבפני עצמו היה נראה כמו התקרבות לשלב המעבר ושעוד רגע יש פה לידה. דינה הדר ואיתן עודדו אותי לנסות להמשיך וגם כי היו המון סימנים שהדברים מתקדמים ממש (צוואר רחם גמיש ורך, תינוקת נמוכה מאוד באגן עוד מבדיקת הפתיחה בבוקר, מים שירדו, תחושת הלחץ בטוסיק, צירים פסיכים ותכופים, ואפילו שלב רגיעה ומנוחה שבמצב רגיל יכול היה לבשר את שלב המעבר שמגיע אחרי פתיחה מלאה). בכל רגע, התחושה הייתה שהבחירה של לנסוע לבית חולים היא על הפרק וכל מה שאני מחליטה לעשות הוא נכון וכולם שם מאחורי בכל החלטה שאקבל.  התלבטתי הרבה עם עצמי מה אני עושה. היו רגעים של תחושה שאין ברירה אלא להמשיך להתמודד כי כבר עברתי כל כך הרבה בבית ועם כל הסימנים מסביב כל רגע יכולה להגיע הלידה, ורגעים של תחושה שאין סיכוי שעם הכאב הזה אני שורדת מעבר לבית חולים ומה אם אלד באוטו בדרך לבית חולים בכלל, ובעיקר האם אני אשכרה מוותרת על הלידה הטבעית שחלמתי עליה ומקבלת את העובדה שברגע שנחליט לעבור לבית חולים כל הלידה הזאת תקבל תפנית רצינית. אל מול זה עמדה התחושה שלא יכלתי יותר לסבול את הכאב ובטח שכבר אין בי כוח לקראת השלב האחרון של הלידה שנראה כל כך קרוב אך לא מגיע. החלטתי שאני רוצה לבדוק פתיחה שוב והפעם לדעת מה היא במחשבה של אם הפתיחה מתקדמת, אמשיך להתמודד בבית ואם לא נסע לבית חולים. ציפיתי להיות בפתיחה 7-9 ולפי זה לקבל החלטה. בפועל, בצורה שאין דרך להסביר, מ-5 בבוקר ועד 3 אחה"צ כשביצענו את בדיקת הפתיחה, לא התקדמתי בכלל ועדיין הייתי בפתיחה 3. הלם! אמנם הצוואר היה כבר רך והתינוקת התברגה נמוך, הפתיחה נשארה בדיוק אותו הדבר... פה כבר היה לי ברור שהדבר הנכון עבורי הוא מעבר לבית חולים. אני רוצה אפידורל כאן ועכשיו.   "בית חולים. אפידורל. עכשיו!" הדר, דינה ואיתן היו ב-100 אחוז מאחורי בהחלטה, תמכו ועודדו בלי סוף שהמעבר זה בקטנה והכל יהיה בסדר. כמו שלמדנו בקורס המעבר לבית חולים היה "הדבר הטוב הבא" לאותו הרגע. במהירות בזק ובקצב של טירונות ביחידה הכי מובחרת בצבא התקפלנו ונסענו לבני ציון עם הרכב של דינה. את הנסיעה העברתי במושב האחורי עם דינה שעשתה עיסוי בכל ציר בזמן שאני נשענת על המושב האחורי. בשעה 15:30 ביום שישי הגענו לבני ציון, ולמרות שהצוות ממש השתדל לזרז עיניינים תהליך הקבלה היה מתיש ועם כמה צירים כואבים ביותר וקבלת האפידורל הייתה בגדר החוויה הכי כואבת בכל הלידה בגלל הצירים בתנוחת ישיבה ותחושת חוסר האונים שאי אפשר לזוז. כמובן שהכל נרגע ברגע שהאפידורל התחיל להשפיע ונתן לכולנו כמה שעות של מנוחה. לקח לי כמה שעות באמת להצליח לשחרר והצליח לישון כנראה כי הייתי מפומפמת באדרנלין מכל התפנית של הלידה הזאת, והרעידות של כל הגוף מכל ההורמנים של הלידה לא עזרו לזה. מפה לשם גם הלידה נכנסה למנוחה. הצירים התרווחו לראשונה משישי לפנות בוקר, והמשכתי להיות תקועה על פתיחה 3. התסריט במצב כזה, בטח כשמגיעים לבית חולים עם ירידת מים, זה כמובן פיטוצין שהסכמתי לקבל אחרי שרופאה ממש נחמדה הגיעה והסבירה למה כדאי לקחת (אנחנו כבר באנו עם הרבה ידע מקורס הכנה). חיכינו כשעה אחרי שהתחלתי לקבל פיטוצין, עשו לי בדיקת פתיחה נוספת בבית חולים – והפתיחה עדיין 3 ואמרו שיש שאריות של שק מי שפיר, ובתקווה שזה יעזור איכשהו, המיילדת בבית חולים פקעה לי את שאריות מי השפיר והצלחתי להירדם קצת (בדיעבד זה לא היה רעיון כל כך טוב).   האטות דופק במוניטור 📉... בזמן שאני ואיתן שנינו מנמנמים לנו נכנסות שתי רופאות עם המיילדת כי יש האטות בדופק של התינוקת. ככל הנראה בגלל שחילצנו את הנוזלים שנשארו ובמקביל הפיטוצין גרם לצירים. נלחצים קצת אבל מנסים לשמור על קור רוח. הצוות מפסיק פיטוצין ומזרימים תמיסה פיזיולוגית לרחם (מחזירים נוזלים להקל על הקטנה) והדופק מתייצב. אחרי כמה זמן של דופק תקין מחזירים פיטוצין והדברים מתחילים לזוז.   פתיחה מלאה! ותוך 10 דקות התינוקת בחוץ! אז אחרי ההתייצבות, מעלים כמות פיטוצין. עליתי לפתיחה של 5! ואז מהר מאוד ל-8 ואז - לפתיחה מלאה. יאללה אפשר לחלץ את הגברת החוצה. רגל אחת על דינה רגל אחת על המיילדת ואיתן שמחזיק את היד מהצד (לא דמיינתי שאלד על הגב, אבל עוד ציפיה שפגשה מציאות). איתן מבולבל מהקצב של ההתקדמות, רואה את המיילדת נערכת ושואל "אממ יש לי פיפי, עכשיו זה הזמן לעשות נכון?", "כן! תעשה פיפי עכשיו" עונה המיילדת 😂. עשר דקות של לחיצות והיא בחוץ בידיים שלי! נולדה בשעה 04:17, 48 שעות אחרי תחילת הצירים.   השעה הראשונה סוף סוף פגשתי אותה, את הקטנה שלי. צמודות עור לעור, מריחה אותה מנשקת בכל מקום נגיש ואנחנו מבלות לנו ככה ביחד שעה ביחד! ובזמן הזה השיליה יצאה ואחרי שנרגעו קצת הרוחות, דינה בזמן הזה, במצב נינג'ה מתקדם, סוחטת לי קולוסטרום בזמן שתופרים אותי (קרע ספונטני של דרגה 2. חששתי נורא להיקרע אבל בדיעבד כל כך לא הזיז לי באותו הרגע וגם האמת מחלים די מהר) לוקחים אותה לשקילה בחדר (יצאה קטנטנה 2.93 ק"ג) ואז איתן בעזרתה של דינה התחיל להאכיל אותה עם אצבע ומזרק עם קצת מהזהב הצהוב שסחטנו. מה שמעניין, והתברר כנכון מאד, דינה עם הנסיון המטורף שלה, ראתה מההתחלה בשעה שהקטנה הייתה עליי שהנקה מיידית ומצטיינת, לא תהיה פה, התינוקת יצאה קצת עייפה וחלשה, ובאמת ככה היה, לפחות בשבועיים הראשונים אחרי הלידה. אני אומרת לרופאה שעה לאחר הלידה: "הצוות פה בבית החולים מקסים, אבל לידה הבאה, לידת בית!" 48 שעות ראשונות אחרי הלידה אז ביומיים הראשונים נאבקנו על כל טיפה בבית חולים,נעזרנו בתרומות חלב אם והמון מזרקים של 5 מ"ל להאכלת אצבע. במשך ה-48 שעות אשפוז בבני ציון דינה המשיכה לבקר אותנו, לוודא איך מתקדמים עם ההאכלה של הקטנה, וכל פעם הופיעה כמו מלאך ברגע הכי נכון ונחוץ. בזמן הזה, בבית חולים הקפדנו ללכת לבדיקות שקילה וצהבת שקצת הטרידו אותנו בהתחלה אבל לאחר מכן הכל הסתדר.   שבועיים אחרי הלידה אז עכשיו שואבת מסביב לשעון, הפאניקה קצת ירדה, מאכילים בבקבוק ועוד שיטות מקוריות בהמלצתה של יועצת ההנקה המדהימה איה חכים, ומתאמנים על להתחבר לציץ, ולאט לאט זה משתפר.   מסכמת את כל הטירוף הזה אני בעצם מרגישה שעברתי שתי חוויות לידה שונות באותה לידה. האחת קסומה באווירת אוקסיטוצין, פלייליסט שהכנתי ללידה, בריכה, בעלי איתי בתוך המים ומתפקד כדולה נוספת במשרה מלאה ודינה והדר המדהימות כל כולן בלב שלם ומלא סבלנות איתי בכל ציר, מרגיעות ומחזקות בין לבין, מזכירות לנשום ולנוח בין הצירים. בכלל כל המעטפת הזאת שקיבלתי לפני הלידה, במהלכה ואחריה מדינה וכל הצי המובחר של נשים מקצועיות שעובדות איתה וכל יום עושות מעשי שליחות הכי גדולים שאפשר, הפך את הלידה הזאת לחוויה טובה, נכונה ומדויקת. והתחושה הזאת מלווה אותי גם עכשיו, שבועיים אחרי הלידה, בלי זכר לדיכאון אחרי לידה שכל כך חששתי ממנו ועם הרבה נחת שהכל קרה כמו שהוא צריך לקרות והעביר אותי את השיעורים שהייתי צריכה לעבור לפני שאני הופכת לאמא. הפחדים שהצלחתי לשחרר לפני הלידה בעקבות הקורס והמפגשים עם דינה כדולה, ההכנה המקיפה לתסריטי הלידה השונים, ההכנה הנפשית והגופנית ללידה, ההכרות המקדימה עם קונספט לידות הבית, ועצם הנוכחות של דינה והדר שם איתי בכל רגע בכל רמ"ח איבריהן הם פרס גדול מלתאר. כל החששות בנוגע לללדת בבית בכלל לא היו עניין, ולגמרי הרגשנו בידיים טובות. עצם הנוכחות של הדר, הרכות והמקצועיות שהיא מביאה עימה כשהיא ניגשת ללידה השרו כל כך הרבה בטחון והרגישו הדבר הנכון. עם כל הקסם של הלידה למדתי מה הוא גבול ליכולת שלי להתמודד עם הכאב, והחוסר וודאות של כמה עוד אוכל להמשיך. אבל גם למדתי לקבל את מה שמגיע, לשחרר מציפיות ותסריטים ורודים שציירתי בראש, לקבל את המציאות והחלטות שקולות גם תחת כאב וכאוס של לידה. המעבר וההחלטה ללידה "השנייה", הרפואית, הכרוכה בהתערבויות היה לא פשוט, דרש להבין האם אני באמת מוכנה לוותר על חלום הלידה הטבעית, אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה, היא הייתה מוחלטת, ללא ספקות ונכונה לגמרי עבורי.   אני רוצה להודות לדינה, להדר, ולאיתן האהוב שלי, שהיו שם כל הזמן ותמכו בכל רגע. ולקטנה שלי, שהגיעה לעולם בסוף כל החוויה המטורפת הזאת הזה בזמן הנכון והמדויק בשבילה. אם יש לי עצה לכל אחת שמתכוננת ללידה זה להכיר את האפשרות של לידת בית, היא פחות מטורללת ממה שחושבים, ומרגישה מאד נכון. ואם יש לי עצה או תזכורת לעצמי, אם אי פעם אלד שוב, זה להכיר את הגבולות שלי, לקחת כל עזרה מקצועית שניתן במידת האפשר ללידה ולא לקחת את ההחלטה לשינוי בתוכניות ככישלון אלא כהצלחה והקבלה של מה שהלידה מביאה עימה.

הגוף הוא כלי העבודה שלנו בעת ההריון, הלידה וההנקה. ככל שהגוף במצב טוב יותר מלכתחילה ומקבל טיפול טוב יותר במהלך ההריון וההנקה, כל תפקודיו קורים בקלות יחסית ובמאמץ מינימלי. תזונה היא הדלק של הגוף, ומכאן חשיבותה הרבה בעת ההריון וההנקה. בתקופה זו של חייך את אכן אוכלת בשביל שניים, שהרי גופך מטפח ומזין גוף נוסף לכל אורך זמן זה. אך התייחסות למשפט הידוע "את אוכלת בשביל שניים" תהיה מדויקת יותר אם ניתן למשפט זה פירוש הנוגע לאיכות המזון שלנו ולאו דווקא לכמותו.   איך ולמה עובדות העוגיות: בעוגיות יש כמות גדולה של סיבים תזונתיים, חלבונים, מינרלים כגון: סידן, מגנזיום, אשלגן, אבץ וסלניום, החיוניים כל כך לתפקוד הגופני שלנו. זרעי צ'יה - עשירים מאוד באומגה 3, עשירים בחלבון, סיבים תזונתיים וחומצות שומן מסוג ALA המשפרות מאוד העברת חומרים מזינים לכלל מערכות הגוף. הם יעילים מאוד בשיפור פעולת הלב, ניקוי רעלים ושיפור פעולת המעיים. בנוסף העוגיות מכילות פיטו-אסטרוגן- המייצר מאזן הורמונלי בגוף. אומגה 3, ביצים וזרעי פשתן הוכחו כמעודדים ייצור של חלב אם, כמו גם שמרי הבירה שהם בעלי רמת פרוטאין (חלבון) גבוהה. החומרים: 200 גרם חמאה 3/4 כוס סוכר 3/4 כוס סוכר חום 4 כפות מים 2 כפות זרעי פשתן טחונים 2 ביצים גדולות כפית וניל 2.25 כוסות קמח 1 כפית אבקת סודה 1 כפית מלח 3 כפות שיבולת שועל 1 כוס שוקולד צ'יפס 2 כפות גדושות  שמרי בירה אופן ההכנה: (1) לחמם תנור לחום 180 (2) לערבב זרעי פשתן טחונים, זרעי צ'יה ומים ולהניח בצד ל 3-5 דקות (3) להקציף יחד חמאה וסוכר, להוסיף את הביצים (4) לערבב את תערובת זרעי הפשתן עם הווניל, להוסיף לתערובת החמאה ולערבב (5) לנפות יחד את החומרים היבשים פרט לשיבולת שועל והשוקולד צ'יפס, ולהוסיף לתערובת החמאה, להוסיף את שיבולת השועל ביחד עם השוקולד צ'יפס (6) ליצור עיגולים על התבנית מהתערובת, ולהשאיר רווח גדול ביניהם כיון שהעוגיות מתרחבות (7) לאפות כ 8-12 דקות עד השחמה. שוקולד עלול לעודד קוליק במקרים נדירים ולכן יש לטעום מהעוגיות ולראות אם הן משפיעות. אפשר להחליף במשמשים מיובשים, בננה מעוכה, שקדים, אגוזי מלך, קשיו, קוקוס וכדומה.

You will love this teff chocolate cake! It’s fudgy and rich and chocolatey and just the right sweetness, but also healthy! You won’t mind giving yourself a second slice. Sweet potato, teff flour, maple syrup, eggs; the ingredient list is full of whole foods. It’s also gluten-free and dairy-free . Purple wildflower heaven Ever since becoming a mother alone time is rare and sacred. My days feel constantly full to the brim with work, my daughter Sophia, and cooking and straightening. I have to actively make the time to do something on my own or with a friend.  Every winter in Israel, wildflowers begin to pop up all throughout the country. Rainy weather and cooler temperatures give the earth a chance to show off it’s beauty. Wildflower viewing day trips are a popular activity here, and people will drive and hike far to discover hidden corners of color. The flowers often spread out like a blanket, painting full hills or fields with beautiful hues for the season. My friend Einav from berryhunting , and I took the afternoon off to go see some flowers together and enjoy a little picnic. Having an afternoon alone with a friend was heaven. Enjoying the afternoon together in a purple carpeted forest was even more heavenly. Now add in a giant moist and rich chocolate cake and you can imagine the smiles on our faces.  When I do remember to take care of myself in this way, the benefits are immediate. I feel calmer, more rested, and have more patience for my daughter. It helps me remember that I’m a person with hobbies, dreams, and friends of my own, and not just a mother.  Teff Chocolate Cake One of the solo activities that I try and make time for is baking. It can be great with kids as well, but then you know you’ll be cleaning up puffs of flour, chocolatey hands, and an egg or two off the floor. Baking on my own has a whole different feeling; quietness, concentration, experimentation.  This sweet potato and teff chocolate cake is a new recipe that I’m really enthusiastic to share. Teff flour is the staple flour used in Ethiopia. It’s gluten free and full of calcium, protein, fiber, and vitamin C. I was pleasantly surprised how the chocolate harmoniously masks the taste of the teff and how the flour creates a light and moist texture. I recently began trying out different sweet potato with chocolate recipes and loved the slight earthy taste and sweet and gooey chocolatey texture that was formed. Another bonus of this recipe is how simple and quick it is to prepare. Besides boiling and mashing the sweet potato, everything else is just mixed together and bakes within half an hour. The cake is delicious served warm, reminiscent of a chocolate fondant. It’s also great at room temperature. Mix coconut cream with dark chocolate and maple syrup and pour on top for the final touch. Teff Chocolate Cake Moist, fudgy, and rich, this teff and sweet potato chocolate cake is so healthy. We love how simple it is to prepare. Decadent yet nutritious, it's great for the whole family. INGREDIENTS    The Cake 1 cup teff flour 1/2 cup cacao 1 ½ teaspoons baking powder 1/4 teaspoon salt 1 cup sweet potato about 1 large sweet potato 1/2 cup grapeseed or canola oil 1/2 cup maple syrup 3 beaten eggs The Frosting 1/2 cup dark chocolate chips or chopped small 1/2 cup coconut cream 1 tablespoon maple syrup 1 pinch of sea salt INSTRUCTIONS   The Cake Peel and chop a large sweet potato into large chunks and boil until soft. Once soft, blend in the food processor until smooth. it can also be mashed, but the smoother the texture the less it will be noticable in the finished cake. Preheat the oven to 180 C/350 F In a large bowl whisk together the teff flour, cacao, baking powder and salt. In a medium sized bowl whisk together the blended sweet potato, oil, maple syrup, and eggs. Pour the wet ingredients into the dry ingredients and whisk together until well combined. Oil a 22 cm square baking dish and bake for about 20-25 minutes, until the middle is just firm. The Frosting Heat the coconut cream in a small pot. Once it begins to simmer remove from heat and stir in the chocolate, mixing until it is completely melted. Then add in the maple syrup and sea salt. Pour on top of the chocolate cake Let the cake slightly cool and enjoy while still warm or at room temperature. NOTES This cake can be left out for about a day and is great eaten at room temperature. After that please refrigerate and heat up slightly before eating. It can also be frozen and reheated.

הגוף הנשי עובד קשה מאוד במהלך ההריון, הלידה וכל תקופת ההנקה, ובמיוחד שלושת החודשים הראשונים אחרי הלידה. על מנת לעזור לגוף שלנו לחדש מאגרים חשובים, חשוב להפנים הרגלי תזונה נכונים. דרך אגב שמתן לב שחוש הטעם שלכן השתנה? יש מאכלים או משקאות שהיו אהובים עליכן, ועכשיו...איכס!!! יש מאכלים או משקאות שלא העלתן על דעתכן להכניס לגופכן ועכשיו זה ברמת הקרייבינג??? כלומר הגוף שלכן בעצמו מכוון אתכן, וההקשבה לו היא חלק מהתהליך שאתן עוברות כהכנה ללידה ולהורות שאחריה. חליטת הצמחים הבאה מחזקת את הגוף במשך ההריון, הלידה והתקופה שלאחר הלידה. החליטה באדיבות קרול ג'אוצי, מיילדת סרפד: מלא בויטמינים ומינרלים, חומרים פעילים ונוגדי חמצון. כמות נכבדה של ברזל, משתן (משחרר נוזלים ומקל על בצקות), משפר ספיגה לקויה ועוד. אלפאפא/אספסת: עשירה בויטמיני A,C,B, E, K, ומכילה 8 חומצות אמינו וחלבון. כל אלה הופכים אותה לאידיאלית לחיזוק הגוף, איזון רמות כולסטרול, איזון הורמונלי נשי ושיפור קרישיות הדם. עלי פטל אדום: עשירים בויטמיני C ו B, ומינרלים כמו סידן, מגנזיום, וברזל. עלי פטל אדום שימשו לאורך ההיסטוריה לחיזוק הרחם לכל אורך ההריון ולאחר הלידה בעקבות האמונה כי הוא מייצב את הרחם. שיבולת שועל: עשירה בחלבון, בויטמיני B, סידן, חומצה פולית,  ברזל, אבץ ועוד. מסייעת בשמירה על רמות סוכר מאוזנות, הרגעת מערכת העצבים הימנעות ממצבי לחץ וסטרס. עוזרת לתפקוד תקין של מערכת העיכול והימנעות מעצירויות, שיפור איכות השינה ומגבירה יצור חלב אצל אמהות מניקות. כאשר אנו מכניסות מרכיבים חדשים לתזונה שלנו תמיד כדאי להתחיל בכמויות קטנות תוך שימת לב לתגובות אלרגיות. אם את חווה תגובה שונה כלשהי הוציאי את המרכיב שגורם לכך מהחליטה. הוראות הכנה: הביאי לרתיחה 1 ליטר מים ושימי בכלי מתאים לחליטה. שימי חופן של תרכובת העלים בתוך הכלי וערבבי. כסי  את הצנצנת והניחי לה לעמוד במשך הלילה. בבוקר סנני את המים מהעלים. שתי את החליטה במשך כל היום (אפשר להוסיף עשבים נוספים,להמתיק עם דבש או סילאן או להוסיף שקית חליטת צמחים נוספת) או הכיני לבד: הזמנת החליטה מתכון החליטה הוא מאת קרול גאוצ'י, מיילדת בית אמריקאית: חומרים: כמות על י הפטל והסרפד צריכה להיות כפולה משאר המצרכים. לכמות גדולה השתמשו בכוס מידה, לקטנה יותר, בכף. 1 סרפד Alfalfa leaf 1/2 אספסת 1 עלי פטל אדום 1/2 שבולת שועל  הוראות הכנה- אותן הוראות הכתובות למעלה. מומלץ להתחיל בכוס אחת ביום הראשון על מנת לראות אם אין רגישות. אם אין תגובה שלילית כדי לעלות בהדרגה לשלוש כוסות ביום. רגישויות: נשים בעלות רגישות לגלוטן- יתכן שתהיה להן רגישות לשיבולת שועל. נשים בעלות רגישות לדשא – יתכן שתהיה להן רגישות לאספסת. הזמיני החליטה

These healthy almond shortbread cookies are quick and easy to prepare. They’re soft and chewy and filled with maple syrup and butter flavor. They’re made with 100% almond flour adding numerous health benefits and a depth to the taste. This is one of my favorite recipes to make for my family and the best part is you won’t even feel guilty after swiping a couple of them hot off the tray. If you’re pregnant make sure to check with your doctor which flowers are healthy for pregnancy; and of course they are just as delicious made without flowers. cookies and rockets The past two weeks have been a strange mix between cookies and rockets, war and baking, pregnancy and riots. I’m 9 months pregnant, waiting for the birth any day. The dissonance between what’s been going on in Israel and what I’ve been trying to focus on is greater than ever. Just as I began my maternity leave and the end of my pregnancy a war broke out. I had plans of spending the past two weeks resting and focusing on the upcoming birth. I had hoped to spend the mornings while my daughter Sophia was at kindergarten meditating, cooking, and finishing up some loose ends for work and the coming baby. Instead I spent the first few days in shock. I felt unable to function, the atmosphere was similar to the mood during the first coronavirus lockdown. A feeling of waiting, waiting for information and for something to happen. Luckily we have a safe bomb proof room in our apartment, it’s actually more like a big closet, but still it’s been reassuring being able to stay in the house when the rocket alarm goes off. Sophia and I curled up on a mattress on the closet floor for the first few nights. You can imagine how that felt with a giant pregnant belly.  shavuot After the initial shock, I’ve been trying to focus on normal day to day things that ground me and help keep me relaxed. Focusing on the pregnancy and preparing for the birth through yoga and meditation has helped. Also the extra family time (my daughter’s at home because of the war) can be difficult but also a pleasure. Last week was the Jewish holiday of Shavuot. Shavuot celebrates the receiving of the Torah and the beginning of the wheat harvest. Culturally it’s also a celebration of the bounty that Israel has to offer- fruit, vegetables, flowers, dairy etc.  For a couple of days leading up to the holiday it felt good to try and immerse myself in preparation. Something about preparing cookies with flowers, our challah bread braided like stars, stuffed grape leaves rolled around the table, the activity helped clear our worried minds. These cookies were especially fun to prepare with Sophia. She loved cutting the dough with cookie cutters and putting an edible flower on each circle.  almond shortbread The recipe is super simple to prepare, healthy, and delicious. The cookies are made using 100% almond flour, butter, maple syrup, vanilla, and salt. Surprisingly the dough rolls out easily and they hold their shape beautifully. I love them best straight out of the oven, when they’re still soft and warm and chewy. They taste really similar to shortbread cookies from my childhood. If adding flowers, edible pansies or rose petals are great choices. Make sure that the flowers aren’t sprayed before using them and if pregnant check with your doctor about which flowers are ok or top with whole almonds.   Almond Shortbread Cookies Soft, chewy, and filled with delicate almond, butter, and vanilla flavors, these gluten free cookies are easy to prepare. If you're like us, you'll find yourself turning to them when you're craving a sweet that you can prepare quickly. You won't even feel guilty after eating a couple of them hot off the tray. If you have edible flowers such as roses or pansies available, they look especially beautiful on top, but whole almonds can be a beautiful alternative. If pregnant make sure to check with your doctor before consuming flowers. INGREDIENTS    2 cups almond flour 1 teaspoon baking powder 1/8 teaspoon salt 1/3 cup maple syrup 60 grams melted butter 1 teaspoon vanilla INSTRUCTIONS   Preheat the oven to 150 C Whisk together the almond flour, baking powder, and salt. Add in the maple syrup, butter, and vanilla and mix to form a wet dough. Put your ball of dough on a sheet of baking paper. Slightly wet your rolling pin so that the dough doesn't stick to it and roll out the dough until it's about 1/2 cm thick. Use cookie cutters to cut out circles or the shapes of your choice. Keep slightly wetting the rolling pin or cookie cutters if needed. Bake for 8-10 minutes until the bottom and the edges of the cookies are golden. Best eaten fresh but can be stored in an airtight container after cooling completely. thanks to berryhunting for the pictures

Isn’t granola the perfect simple meal? I love having it on hand for a quick snack. This almond and pumpkin seed granola is plant-based and gluten-free and made using 100% maple syrup. You can play with the nuts, seeds, and dried fruit to find your own favorite combination. Make sure to check out my tips on creating oat clusters. Simple, Quick, and Filling Granola is the perfect breakfast and snack to have on hand. It’s healthier than store bought cereal and much cheaper than purchasing stocks of natural granola. For pregnant and breastfeeding mamas who need a quantity of easy and healthy meals handy it is just the thing. It keeps well for a while and you can make a big quantity and have it as a backup meal.  It is a great way to make sure you fit protein, omega 3, and fiber into your snacks. Oats and almonds are also known to boost milk supply and can be beneficial when breastfeeding. Granola keeps well outdoors; and if you add nuts and fruit gives great energy for a day outside of the house. If you have a cooler you can enjoy it with yogurt, if not then it’s great with almond milk as well.  This granola is unique. Following a trick I learned on America’s Test Kitchen long ago, it isn’t mixed at all during baking. Instead, the granola is firmly pressed down into the baking sheet and baked for 40 minutes at a low temperature. It’s left to cool, and then broken into clumps. I love using a mix of rolled oats and instant oats to help form the best clusters. The recipe is very versatile in relation to the types of nuts, seeds, and dried fruit you can add. If you want to really have fun with it feel free to add some chocolate chips or cubes of halva. I’ve tried all different varieties, and here is one of my favorites. Just make sure to add the raisins after baking and not in the oven, so they don’t get hard. The sweeteners and type of oil can be played with as well. I’ve found that using 100% maple syrup adds a wonderful flavor and forms nice clusters. I like using silan (date syrup) sometimes as well, but it can be a bit heavy, so it’s nicer to use part silan and part honey, sugar, or maple syrup. Coconut oil, grapeseed, canola, rice bran, or even butter will all work nicely. Coconut oil leaves a slight coconut taste.  Almond and Pumpkin Seed Granola You'll love these perfect clusters of oats, nuts, and seeds. This granola is vegan and gluten free and made with 100% maple syrup. It's the perfect quick and healthy snack or breakfast to have on hand. INGREDIENTS    4 cups rolled oats 4 cups instant oats 1/2 cup sliced almonds 1/2 cup pumpkin seeds 1/3 cup sesame seeds 1/3 cup coconut 1 cup oil grapeseed, coconut, canola, etc 1 cup maple syrup 2 teaspoons vanilla extract 1/2 teaspoon cinnamon a pinch of salt 1/2 cup-1 cup of dried fruit (optional) raisins, dried cherries, etc. INSTRUCTIONS   Preheat the oven to 160 C/ 320 F (top and bottom without convection) Line a large baking tray with baking paper. In a large bowl mix together the rolled oats, instant oats, almonds, pumpkin seeds, sesame seeds, and coconut. In a separate smaller bowl whisk together the oil, maple syrup, vanilla, cinnamon, and salt until well combined. Pour the wet mixture on top of the oats and nuts and mix well until all of the oats and nuts are coated. Pour onto the baking paper lined baking tray. Smooth and even out the granola mixture and then firmly pat it down with a spatula. Bake for 30-40 minutes until golden but not burnt. If needed flip the baking tray midway. Do not mix at all while baking. Remove the granola from the oven and let cool for at least 20 minutes. It will cool and harden. Gently lift the edges of the baking paper in order to break the sheet of granola into chunks. Try not to dig into it with a spoon but use the baking paper and your hands to gently break the sheet up. Mix in your dried fruit. Once the granola is completely cool then store it in an airtight container. Will last at least a week if not more. NOTES Notice that this recipe is quite versatile. Feel free to add your own favorite nuts, seeds, and dried fruit. Maple syrup can also be replaced with other sweeteners such as sugar, honey, or silan. If using silan then we like to use 3/4 cup of silan and 3 tablespoons of a different sweetener. If using silan make sure to check the granola earlier as it can burn more easily.  Thank you berryhunting for the beautiful picture.